לאחרונה הגיע לחנויות האלבום החדש "אורות" של ישראל אדלר, בנו של החזן חיים אדלר. גראמער חסידי במקצועו, שכבר מוביל בתחום במשך כמה שנים, הנה רשמים קטנים מהדיסק.

קודם כל, ניכר בפירוש הקשר בין ישראל אדלר למלחין האגדי פינקי וועבער, כשרוב הלחנים הם של המלחין הנ"ל. לדעתי - לא הושקע בחיצוניות גרפיקה רבה וכדומה, העטיפה די מרדימה ולא מושכת כל כך. אך בגלל שזה מהווה כרטיס ביקור של אדלר, ולא לשווק אותו כזמר, בטוחני שלא היה לו ענין גדול להשקיע בהנ"ל. עוד מלחינים שמופיעים בדיסק שהם מטובי המלחינים החסידיים של דורינו הלא הם: משולם גרינברגר, מאיר אדלר, ועוד.., מדוע אני אומר ועוד, כי יש שם גם כמה שהמלחינים כבר לא איתנו, ונגיע לזה בהמשך.

שיר ראשון - תשב"ר. אבי סינגולדה האגדי פותח לנו את האלבום (מי שעוד זוכר את האלבום בהר המוריה של האניג, גם שם אבי סינגולדה פותח את האלבום), עם האילתורים המדהימים שלו, ונכנסים לשיר שקט בלחנו של משולם גרינברגר, להיט יפה מאוד, לדעתי, הוא עוד יתפוס מקום נכבד בתקופה הקרובה, זרילי ברגר, ילד פלא שמנעים ומגיש מצויין, עיבוד סולידי שמאוד אופייני למשה לאופר. קולות המקהלה בהחלט מוסיפים. וכמובן שאין דבר יותר מושלם לשיר כזה ממקהלת ילדים. השיר מסתיים בצלילים שקטיים. מה שקוראים בשפה מקצועית: פלסט.

שיר שני - עולם הבא - שוב אדלר מדגיש לנו - אני גראמער עם רעיונות של גראמער, וגם כאן בולט העזרה וה"פינקיות" שבשיר, הלחן כמובן של הנ"ל, אבל יודעי ומביני גראמען מרגישים את טביעת האצבע של פינקי או לפחות סגנונו, למרות שמי שכתב את המילים זה אדלר. פינקי הכניס לעולם הגראמען את המושג של חריזה בתוך כל שורה. כגון: דער גביר, אחד מעיר, קוועלט נחת. זה הסימן שבתוך השורה החרוז הראשון מתחרז וכו', מה שקצת צרם לי. זה החרוז של א איד בכל קצוות - איז בעצבות ואילך - פריילאך, וכן נעמט די עצה - בנפש חפצה, שלא כל כך מסתדרים עם הקצב, רק בדוחק, אבל בשביל שיר כזה, עם עיבוד שממחיש ממש את השמחה שבשיר מבית יובל סטופל.

שיר שלישי - ותיק - המילים הראשונות יוקדשו למעבד הנפלא, המרענן, שחסר מהסגנון שלו עוד הרבה - יהודה גלילי, תקשיבו רק לפתיחה ותבינו איך מכניסים מוזיקה קלאסית לציבור החרדי מהדלת האחורית. הלחן שוב של פינקי וועבער, הילד פלא - משה יהודה אקשטיין בהחלט מבין טקסטים. מקהלת מלכות מצהירה בריש גלי שהיא חסידית אותנטית. ואם רציתם לזהות כמה שהצבע קול של ישראל דומה לאביו חיים אדלר. תקשיבו לדואט. יש דמיון לדעתי אפילו בצורת ההגשה ובטכניקת השירה. בפרט בצלילים הגבוהים. אהבתי מאוד את המודולציה המפוארת באמצע. שימו לב לפעם (וולטה) הראשונה שישראל אומר את המילה: לראות, ולפעם (וולטה כנ"ל) השניה וזה אחרי הדואט עם אבא, שהוא אומר: לראות - שהטכניקה בשירה קצת יותר סגורה (דומה לאבא). וגם כאן השיר מסתיים בפיאנו - קרוב לפלסט. יש בזה מעלה שלא למחזר את הסיום של השיר הראשון.

שיר רביעי - רוענו - אלקטרוני תואם לדור המוזיקה של 2015, הלחן של גרינברגר, אך מקפיץ עם תוכן עמוק ואמיתי. ויובל סטופל כבר דאג לעבד את זה בצורה שהציבור שלנו ידרוש את זה בחתונות הקרובות.

שיר חמישי - אזכרה - שוב חזרנו לפינקי וועבער. והלחן מוכר לרוב הציבור, עוד מימות אפרים מנדלסון, גם כאן שמים לב לעדינות של משה לאופר, ואפשר להגיד עליו בהחלט מעבד חסידי אותנטי. גם כאן נעשה שימוש במודולציה שלדעתי מעוררת את השומע לסוג של רגש פנימי. ושוב - מסתיים בפלסט. (קצת הפריע לי שזה שוב חוזר. אמנם אני מאוד אוהב את הסגנון, אבל הגיוון של הפלסט לא מדוד ושקול מספיק - לדעתי).

שיר שישי - אורות - שלאגר מקפיץ - אלקטרוני, מהמסורת של מאיר אדלר, שגם מתמחה בסגנון המוזיקה האלקטרונית. המקהלה (כמו רוב השירים) של הערשל בריסק (בדיסק הזה) לוקחת בשיר הזה חלק נכבד יותר מכל שיר אחר וזה טוב מאוד, המסר מועבר מאוד חזק. יש לי תחושה שסולם ה"פריגיש" תרם הרבה להצלחה המסחררת של השיר הזה. לא הבנתי מה קשור הקטע של לימוד המשניות באמצע השיר.

שיר שביעי - מיין קינד. וגם הפעם פינקי ומשה לאופר. השיר נותן לנו תזכורת: מדובר בגראמער. לוקח כמה שניות להבין שהשיר מדבר על עם ישראל ואביהם שבשמיים. הפעם השניה שהוא שר את הפזמון יותר מוצלחת מהפעם הראשונה. היא יותר ממוקדת מבחינת טכניקה ויותר גם מובנת מבחינת מסר. (שימו לב לפעם הראשונה שהוא אומר את המילה אצינד ולפעם השניה). שילוב קטן של חזנות באמצע. ומסתיים פיאנו יפה.

שיר שמיני - פינקי'ס ניגון - פשוטו כמשמעו, פינקי, אלקטרוני, מתאים מאוד לפארנצ'עס והרקדה חסידית. יובל משאיר את המקור כמו שצריך. דווקא לדעתי - מתאים אלקטרוני בשיר כזה.

שיר תשיעי - א חתונה אין שטעטל (שויגרו - למי שמכיר), שילוב מלא של ניחוח חזנות וגראמען, לא הבנתי עדיין מה המסר מהשיר הזה. חוץ מזה שזה אמור להסביר את הקשר בין ישראל אדלר לשמחה הבאה שלכם. כאן העיבוד הוא של אופיר סובול שמיטיב להכניס אותנו לקצב המארשי, שיר שמתאר חתונה מתחילתה ועד סופה. כולל הדגש שישראל אדלר הוא הבדחן בחתונה.

והשיר האחרון - משה ואהרון - בלי חזנות קצת אי אפשר, ממשיכים עם העיבוד של אופיר, שהפתיחה נשמעת קצת המשך של השיר הקודם. משום מה - נשמע לי שאדלר היה יכול לשיר את זה טיפה יותר גבוה.

לסיכום - קו מאוד חסידי לאורך כל הדיסק. פינקי וועבער הוא המלחין השולט בדיסק. הרבה סגנון חוזר, אבל בהחלט - יש הרבה מה לשמוע.


תגיות: ישראל אדלר, אורות, פינקי וועבער, אבי סינגולדה, משולם גרינברגר, זרילי ברגר, משה לאופר, יובל סטופל, יהודה גלילי, מקהלת מלכות, משה יהודה אקשטיין, חיים אדלר, מאיר אדלר, הערשל בריסק, אופיר סובול
ישראל אדלר - אורותיוסלה קלצקין