אני מאמין ויודע שמה שאקדים ואומר כעת זה לא יהווה ממש חידוש גדול, אך יכול להיות שיהיה לתועלת. כל בעל מקצוע, כגון, מעצב, מתכנת, אדם בהיי-טק ואפילו נגר, רוצה ושואף לא לעמוד במקום ולנסות וליצור/ללמוד טכניקות שונות וחדשות. גם אצל מוסיקאים התהליך דומה. כשזמר מוציא אלבום ראשון, בין אם הצליח ובין אם לא, הוא רוצה ושואף שהאלבום הנוסף עליו הוא עובד יהיה 'הדבר הבא' וכן הלאה.

גם אצל שרולי ורדיגר, הדבר הזה ממש בולט בין האלבום הראשון לשני. באלבומו הראשון (בית נאמן בישראל) שזכה לאין סוף שבחים, בין על ההפקה, בין בבחירת השירים והביא לעולם המון להיטים שעד היום אפשר לשמוע אותם בהנאה רבה, השתכלל גם כשהוציא את אלבומו השני (אשירה ואזמרה) שלדעתי נחשב כפריצת דרך במוזיקה החסידית בהשקעה הרבה, שהניבה פירות טובים ומתוקים, כדוגמת 'דוד המלך', 'אשירה ואזמרה' ו-'אהבתך', ועוד.
באלבומו השלישי של ורדיגר (מי שעדיין לא מכיר את השורשים, שרולי בנו של מנדי ורדיגר, אחיין של מ.ב.ד, ובן דודו של יידל ורדיגר ), רואים המשך לאותה הדרך, לנסות ולהפיק אלבום ברמה הגבוהה ביותר תוך שאיפה להתעלות על קודמיו. המעניין באלבום החדש ששרולי הצליח להביא לנו מוצר מעולה, אך ממש סולידי לעומת האלבומים הקודמים. הוא הצליח לשמור על הרמה הגבוהה של האלבומים הקודמים ואף להצליח להתעלות עליהם בסולידיות שלו שמהווה עונג בפני עצמו.

שרולי ורדיגר ניחן בקול מיוחד ומרגש, יש כאלו שיטענו כי הוא כולל מבטא חסידי מאוד, אך לדעתי אינו גורע כלל מההנאה מקולו של שרולי.
האלבום המדובר נקרא כאמור 'אודה לקל' וכולל 12 רצועות, מכל אחת אפשר לקבל השראה אחרת. בכל רצועה ניתן לשים לב להשקעה שמסביב. האלבום נפתח עם שיר חתונות (שאם יהיה לו קצת מזל יכנס מהר לרחבות הריקודים) "בורא עולם", רצועה מיוחדת במינה, מבחינת הלחן מדובר בישר די קליט וממש מהנה (טוב נו, פינקי וובר הלחין ), על העיבוד המקפיץ והנעים (שימו לב במשחקי הבאס בפזמון), אחראי יענקי בריסקמן. ניתן לשים לב לפרט מעניין, שזהו כבר האלבום השלישי ברצף ששרולי פותח עם שיר חתונות.

על הפקת האלבום אחראים אנשים רבים וטובים, על ההפקה - יוסי טיברג וגרשי מושקוביץ' (טים פרודקשיין), על העיבודים - שוע פריד ויענקי בריסקמן, שבהחלט עושים עבודה נהדרת, במיוחד שוע פריד שכבר מוכר מאלבומיו הקודמים של שרולי, והנגנים: תופים - אבי אבידני, יענקי ויוחי בריסקמן, גיטרה באס - אריה ברקוביץ, גיטרות - אבי סינגולדה, וכן עוד שמות מוכרים..
עוד רצועות שתפסו את אזני הם: "אודה לקל" - מילים מתוך הפיוט המוכר, לחן של מוטי אילוביץ', שיר במקצב דאנס ושיר הנושא של האלבום. (הערה קטנה, למרות הביצוע והלחן היפים, הבחירה לשיר הנושא כעת לא ממש מרשימה בשונה מהאלבומים קודמים ('בית נאמן בישראל' ו-'אשירה ואזמרה')). "מתיקות התורה" - אחח... שיר כל-כך טוב, יצירת מופת. ר' הלל פלאי הגדול ממש אבל ממש לא מאכזב. שיר עם המון מחשבה. מילים של ה-'אור החיים הקדוש' (בפרשת כי-תבוא כמדומני), שמדבר על התורה שאם היו בני אדם מרגישים מה זה תורה - היו משתגעים. לא פשוט בכלל... אגב, השיר יצא כסינגל בעבר, ובאלבום עובד מחדש, השיר זכה להצלחה ונהיה המנון בהמון ישיבות. "בואי בשלום" - מעניין... שיר חסידי עם נגיעות בוזוקי... אולי מחווה של מזרח-מערב?.. (לחן של ישי לפידות). "שבתי לירושלים" - שיר שהלחין דוד קליין, שיר מיוחד במינו, שיר רגש בנוי ועשוי מעולה, מזכיר את הסגנון המיוחד של שרולי בשיריו (כגון: "שובו בנים" מהאלבום הראשון, ו-"אהבתך" מאלבומו השני). "גדלו לשם" - עוד יצירה נחמדה של מוטי אילוביץ', שיר נחמד, שבו הפרייאלך נכנס עם מעט רוק&רול .. "יום זה לישראל" - עוד שיר רגש טוב שהלחין מוישי וורצברגר. ו-"מידת הרחמים" - לפני ששמעתי את השיר חשבתי שזהו שירו של מאיר גפני אך נוכחתי לדעת שעכשיו יש שני שירים (לפחות שאני מכיר) עם אותם המילים ועם אותה המיוחדות (הלל פלאי הלחין - לא פלא).

לסיכום: אולי ניתן להגדיר את האלבום כסולידי אל מול קודמיו, אך ממשיך בגאון את שושלת ישראל ורדיגר, שיכול לחוש גאווה שמאלבום לאלבום הוא אכן מתקדם ומשתפר.

ישר כוח!
תגיות: ישראל ורדיגר, אודה לקל, הלל פלאי, איתן סיטון, מוזיקה חסידית, יוסי טיברג, גרשי מושקוביץ', טים פרודקשיין, שוע פריד, יענקי בריסקמן, אבי אבידני, ויוחי בריסקמן, אריה ברקוביץ, אבי סינגולדה
ישראל ורדיגר - אודה לקלאיתן סיטון