אני תמיד נוהג לומר, שהעניין במוזיקה זה לא רק לשמוע שירים כדי "להעביר את הזמן", אני חושב שמוזיקה זה הכלי היעיל והפשוט כדי להזכר בתקופות יפות בחיינו (אחרי הסתכלות בתמונות כמובן...). עוד לא פגשתי את האיש שיגיד לי, שאין לו שיר שמזכיר לו איזה מקום, טיול, חוויה עוצמתית או שיר כזה שמחזיר אחורה כמה שנים טובות.
באופן אישי, כשאני שומע את השם "החבר'ה", זה מזכיר לי לא מעט זמנים טובים בחיי. לדוגמא, הלהיט המוכר של הלהקה מאלבומם הראשון-"יהא שלמא רבא", על אף שמדובר בשיר קצבי מאד, לטעמי אין בו שום קמצוץ של רגש, אך בכל זאת אותי הוא דווקא כן מרגש. לצליליו צפים לי הזיכרונות מאותם מוצאי-שבתות בישיבה קטנה, היינו רוקדים את ריקוד "חפץ חיים" (מה אשם בעל החפץ חיים שהדביקו את שם ספרו לריקוד?), איך כולם, בלי יוצא מהכלל, היו "עפים באוויר" כשהשיר הזה התנגן. ואפילו קצת יותר אחורה, בר מצוות של חברים – השיר הזה היה מתנגן ללא הרף ומכניס אותנו לקצב ריקודים מסחרר.
להקת "החבר'ה" היא לא עוד להקה, היא בין הלהקות הראשונות, שהכירו לנו פן חדש למושג "מוזיקה חסידית". במשך שנים, התבטאה המוזיקה החסידית בכלים כמו בתופים, קלרינט או חצוצרה וכדומה, מה שיצר כמעט תמיד בסופו של דבר משהו בכיוון של Rock&Roll, פריילאך או פופ. החבר'ה או בעצם האיש שעומד מאחוריה- אלי גרסטנר הבין לעומת זאת שמוזיקה חסידית יכולה להיות גם קצת אלקטרונית, תכנותים ולופים. אז זה היה חדשני אך היום, הטרנד חדר עמוקות למוסיקה החסידית וכמעט כל זמר יוצר באלבומו שיר או שניים בסגנון המדובר.
"חי" הוא אלבומם הרביעי של החבר'ה, ולאחר האזנה מעמיקה ניתן לומר שהוא משתבח משיר לשיר, אני מרגיש את הסגנונות הייחודיים של האלבום ואת האיכות המרשימה של ההפקה, אליהם חוברת הרמוניית הקולות של החבר'ה שניחנו בכשרון מדהים.
על הפקת האלבום והניצוח, אחראי כאמור, האיש והאגדה, היוצר הדגול ששמו משתבח עם השנים – אלי גרסטנר, גרסטנר מוכר לנו כבר מכל פרויקט אפשרי במוזיקה החסידית. וכרגיל בחבר'ה כל הלחנים באלבום שלו. בין הנגנים ניתן לראות שמות גדולים שמוכרים לנו מהז'אנר החסידי, אך מאידך גם שמות שמוכרים מז'אנרים אחרים לגמרי. אבי אבידני (תופים), אבי סינגולדה (גיטרות), ועל הקלידים/סינתיסייזרים את עמית הראל (בין הטובים בתחום המוזיקה המזרחית), הDJ איתי קלדרון שנחשב למומחה בתחומו (קלדרון עבד לא מזמן גם עם האומן גד אלבז על רצועה שנקראת "ירושלים" ששווה שמיעה בזכות עצמה), המעבד שי ברק שאחראי לאחד הפרויקטים היותר מרתקים במוזיקה היהודית - הבובה-מעיישס, ועוד.
האלבום עשיר מאוד ומגוון מבחינה מוזיקלית. השירים משלבים כמה סגנונות מוזיקה. מקצבי טראנס (כדוגמת "חי"), רוק ("ובכן") ופופ (כדוגמת "I'm Jew"), וכמובן שירי רגש ונשמה.
הרבה שירים תפסו את אזני באלבום. שיר הנושא - "חי" – עיבוד ענק של איתי קלדרון.
"ובכן" – אז ובכן, השיר נפתח בנגינת בס שהזכירה לי שירי רוק איכותיים.
"אני יהודי" (או בשמו האמיתי I'm Jew) – שיר קופצני, מלהיב ומעניין.
"כי טוב זמרה" – עיבוד מעולה של גדול המעבדים ישראל לאם. שיר וואלס מהנה, ובו מתארח גם את הילד איצי וואלדמן.
"כי יצפנני" – שיר טיפוסי שמתאים לאלי גרסטנר בכלל, ולחבר'ה בפרט, ההרמוניה בקולות מדהימה אותי כל פעם מחדש.
"ולירושלים" – אהבתי את מעברי התופים הרבים שבשיר, ובסוף גם כדי לשים לב לגיטרה החשמלית.
"Peace" (שלום) – מילים מרגשות ללחן מרגש גם הוא.
גולת הכותרת באלבום לטעמי מגיע בסופו –"עד עולם" – שיר קצבי ויפה, שמתארח בו הזמר בני פרידמן ומקהלת ישיבה-בויס (YBC).
לסיכום, מדובר באלבום מלא אנרגיות. ההשקעה ניכרת בכל שיר, והכי חשוב, הצלחתי להיזכר למה אני אוהב את החבר'ה... חבר'ה, שיחקתם אותה...
תגיות: איתי קלדרון, אלי גרסטנר, להקת החבר'ה, the chevra, חי, YBC, בני פרידמן, מוזיקה חסידית, שיא מיוזיק
החבר'ה - החבר'ה חיאיתי סיטבון