לפתוח את "בין הזמנים" אחרי שלושה שבועות של התנזרות מהתמכרות לא קלה למוזיקה עם אלבום חדש לביקורת זהו סיכון מחושב. סיכון שאולי הייתי יכול להתחרט עליו, אך למזלי האלבום החדש של מקהלת שירה חדשה, העונה לשם "על התורה" הוא האלבום המושלם מבחינתי לפתוח איתו את עונת הרחצה.. האלבום תוסס ועדכני, מעובד היטב ומוכיח יכולות ווקאליות ובאלנס שלא נופל ממקהלות טובות מאוד ומוכרות קצת יותר.. על הלחנים, ההפקה המוזיקלית וככל הנראה גם על הפיצה בסוף ההקלטות אחראי נחמן סלצר בשיתוף פעולה מבורך עם דוד אפשטיין שהצליחו להפיק דיסק קייצי, מושקע ומרענן לגמרי שנעים מאוד לאוזן. השירים מזכירים אך גם שונים. מאוד מדוייקים וקצביים והעיקר מבחינתי - לא מעיקים לאוזן. שירים שאהבתי במיוחד: "על התורה" שמושלם בעיני לפתוח אלבום וגם אילו פינו שאחריו. אי אפשר בשירים הקצביים להתעלם מהווי דן המצויין ומהדומיננטיות של הגיטרות שמככבות בעיבוד ונותנות גרוב מוצלח במיוחד. בשקטים אהבתי את "ויקבלו כולם" וכמובן את "שמע ה'" בניחוח של פעם. ויש גם את "אשרינו" בעיבוד קאנטרי שאישית אהבתי פחות אבל מזכיר את הפרחים של פעם מאוד לחובבי הנוסטלגיה שביננו..

בקיצור, מי שיסכם את הביקורת יהיה בן השנתיים וקצת שלי, שמתוקף החופשה נשאר לשמוע איתי את הדיסק וככל הנראה המבקר הכי צעיר בתחום, שאחרי שסיים לקפוץ להנאתו על רקע השיר, סיכם את הדיסק בשני מילים ובפשטות; "אבא, כיף!"..

תגיות: שירה חדשה, על התורה, אבי אברהם, נחמן סלצר, דוד אפשטיין
שירה חדשה - על התורהאבי אברהם